וְאָמַרְתָּ
Meanings
Verb
1. Second-person masculine singular vav-consecutive perfect (hence future tense) of אָמַר (amár).
Pronunciation
v'amartá
Examples4
וְאָסַפְתָּ אֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
and gather the elders of Israel together, and say unto them,
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ[…]
And thou shalt speak and say […]
וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי׃
You will say, “How I hated discipline! How my heart spurned correction!”
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֵת הַחַיִל הַזֶּה
and thou say in thy heart: 'My power and the might of my hand hath gotten me this wealth.'